לעזרה בתכנון הערב צלצלו -
054-6218721
 
    

מוסיקה מזרחית באירוע ? כבר לא מילה גסה .

 

קודם כל אגלה לכם שאני בהחלט לא זמרת מזרחית.

הסלסולים שלי  לצערי בינוניים עד מאוד ובכלל הקמתי את העסק שלי שמתמחה בשירה בציבור לפני 13 שנים
כי אני "חולה" על שירי הקלאסיקה הישראלית הישנה והטובה.

למרות שאני לא זמרת מזרחית אין לי ספק שלסגנון הזה יש מעלה אחת גדולה שעזרה לי בהרבה מאירועי

השירה בציבור שאני שרה ומנחה!

לפעמים  יוצא לי לקבל הוראות "עשה ואל תעשה"  לקראת אירועים מסוימים ממארגני האירוע.

ויש בקשה ספציפית שחוזרת על עצמה–"את יכולה לשיר הכול
להרקיד את הקהל ולשמח אבל בבקשה,בבקשה-

רק לא מוזיקה מזרחית!! "

ולמרות שהבנתי את הבקשה ולא התוכחתי כי "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח"  ביני לבין עצמי ומתוך

ניסיון של עשרות  אירועים הרגשתי תחושת פספוס . וזאת משתי סיבות עיקריות-

  1. מניסיוני, במקרים שערב שירה בציבור לא מתרומם  שיר אחד מסולסל יהיה                                                                       לרוב זה שירים את האירוע ויגרום לכולם לקום.                                                                                                                   אחריו אפשר לעבור לכל סגנון , אפילו לאופרה והחבר'ה ימשיכו לרקוד ולשיר.                                                                               כמובן שיש הרבה שירים שמחים שהם לא מוגדרים כמזרחיים ולמוזיקה הזו אין מונופול על המילה"שמחה"                                       אבל כנראה שמשהו בקצב ובשמחה של המוזיקה הספציפית הזו,  הוא זה שמצליח להרים ולהזיז.        
  2. לפעמים יש פער בין מה שמארגן האירוע רוצה או חושב שנכון לבין הקהל בפועל ומה שהוא אוהב.                                        כלומר לא תמיד מארגן האירוע יודע הכי טוב לגבי הקהל שלו                                                                                                   ולעיתים צריכים פשוט לזרום עם הערב ועם מה שמתפתח בו.

אתן  דוגמית קטנה מאירוע שירה בציבור שהיה לי לפני חודש- התבקשתי להופיע במסיבה ישראלית פרטית בסביון אצל

זוג מקסים שהחליט לחגוג עם חברים . בתחילת הערב בעלת הבית ביקשה שאשיר הכול,רק לא.. ניחשתם?

רק לא מזרחית!  הנהנתי בהבנה כמובן. הערב התחיל והחבר'ה שרו בהנאה אבל משום מה משהו לא

התפתח ונשאר תקוע לתחושתי. בדיעבד הבנתי שרובם גם לא הכירו האחד את השני ,דבר שידוע שגורם

לאנשים להיות הרבה פחות פתוחים ומשתתפים. בקיצור, ניסיתי כוורת, ניסיתי שלמה ארצי, ניסיתי כמה

סגנונות וכלום לא הזיז אותם לכיוון הרחבה. הם שרו ונהנו אבל אני הרגשתי בבטן שהם יכולים יותר ושהם

קהל שבתוך תוכו רוצה גם לקום לרקוד ולהשתולל. רק אבל רק כששמתי את השיר "היא רק רוצה לרקוד" של משה

פרץ ועומר אדם ,פתאום כולם קפצו בחיוך והערב מבחינתי התחיל! 

מיותר לציין שבסוף האירוע הודתה לי הגברת שלא הקשבתי לה עד הסוף.


לסיכום
כמובן שצריך להקשיב ללקוח
אבל 

להשאיר איזה פתח קטן לשינויי וזרימה עם הקהל עצמו.

הכותבת- ענבל, זמרת ומוסיקאית. יוצאת להקה צבאית. בעלת עסק של שירה בציבור ב13 השנים האחרונות.


*המאמר נכתב בלשון נקבה אך פונה לנשים וגברים כאחד. 

 

 

 

 

 

 

 


צרו קשר


2all - בניית אתרי אינטרנט